עולמה המסתורי של הבלוגרית הספרותית

5 דברים שלמדתי במהלך 8 שנות כתיבה

Photo by Arnel Hasanovic on Unsplash

לפני כשמונה שנים, הקמתי בלוג ספרותי ושמו "מליצה". ההקמה, כשלעצמה, לא דרשה מאמץ מיוחד. נעזרתי בדומיין חינמי בוורדפרס. אפיינתי תפריטי ניווט במחשב הנייד, תוך כדי האזנה להרצאה באוניברסיטה. העתקתי את התכנים הראשונים, ביקורות על ספרים והשקות של ספרים, מתוך אתר אחר שכתבתי בו באותה תקופה ושהתיר בידיי את זכויות היוצרים.

מנהליו של אותו אתר כנראה לא היו מודעים לבעייתיות שבכפילות תכנים מבחינת גוגל, ולמען האמת, גם אני לא הכרתי אותה באותה תקופה. מיותר לציין שהאתר שלי לא התרומם בתוצאות החיפוש.

התחלתי אפוא לכתוב תכנים מקוריים, ייעודיים עבור הבלוג. התחלתי גם לפרסם תכנים במקומות אחרים, כמו בתחרויות סיפורים קצרים, שמתוכם קישרתי לבלוג שלי. מתוך עשרות הפוסטים שכתבתי לאורך השנים, בודדים נקראו על ידי יותר מכמה עשרות (או מאות) אנשים. אותם תכנים לא היו בהכרח "ויראליים", אבל היו בהכרח כמה גורמים שתרמו להצלחה שלהם. הנה כמה מהם:

1. עיתוי –

תוכן שמתפרסם בעיתוי הנכון יכול להצית עניין כמו אש בשדה קוצים. בתקופה שבה ראש הממשלה תקף אישית כמה מהשופטים של פרס לספרות, פרסמתי פוסט על ההיכרות שלי עם אחד מאותם שופטים, במסגרת התואר בספרות. קיבלתי מאות צפיות וכמה תגובות נרגשות על אותו פוסט, בין היתר מהמרצה עצמו (!) שהתגלה כעוקב שלי.

2. חיפושיוּת –

גיליתי שביקורות הספרים הפופולריות ביותר בבלוג נקראות סמוך למועד ההשקה של הספר, או לאחר שהתפרסמה עליו ידיעה בעיתון. במקרה כזה, קוראים מתעניינים מחפשים את הספר בגוגל, ואם לא רבים הספיקו לכתוב עליו – כנראה שהעניין יסופק באמצעות הביקורת שלי. החיפושיוּת, אגב, נעשית רלבנטית במיוחד כשמדובר בספרים ישראלים חדשים, שעליהן נכתבות רק ביקורות בעברית. במקרה כזה, הביקורת שלי יכולה לתרום להצלחתו של הספר בצורה משמעותית.

אגב, בגלל התובנה הזאת אני לא מסכימה לקבל כל ספר ישראלי שהוצאות הספרים מציעות לי לסקירה. אני מבינה שהדבר כרוך בעלויות מצדן ומעדיפה להשקיע את הזמן שלהן ושלי בספר שהסיכוי לכתוב עליו ביקורת חיובית גבוה.

3. נישה –

ביקורות ספרות באינטרנט, גם בעברית, יש בשפע. אפשר לקרוא אותן בצורה נוחה ומרוכזת יותר מאשר בבלוג, למשל ברשתות חברתיות כמו Goodreads, או דרך קבוצות בפייסבוק.

כדי ליצור בלוג שיש לו ייחוד אמיתי, לא יכולתי להרשות לעצמי לפרסם רק ביקורות. גיליתי שמבקרי ספרות מעטים עוסקים בממשק שבין ספרות לתקשורת, פוליטיקה, או טכנולוגיה. התחלתי לכתוב על הנושא, בין השאר באמצעות כלים שבהם השתמשתי בכובע השני שלי, כמנהלת תוכן. כמה מהפוסטים הפופולריים ביותר עוסקים באפליקציות לקריאת או לכתיבת ספרים, כמו גם באקטואליה של הספרות והמיקום של ספרים בקונטקסט פוליטי או תקשורתי מסוים. לראיה, הפוסט שכתבתי על אפליקציית התקצירים Blinkist, כמו גם הקישור בין "כניעה" של מישל וולבק לסדרת הטלוויזיה "משחקי הכס".

פועל יוצא של כתיבה במסגרת נישה הוא, מטבע הדברים, ניסיוניות. משום שהתכנים הללו לא התפרסמו בעבר, אף פעם לא הייתי בטוחה אם אכן יש להם קהל. לפעמים, לא מצאתי כזה. שני פוסטים שכתבתי על פרודוקטיביות בכתיבה נענו בקרירות. כנ"ל לגבי פוסט שבו ניסיתי לצאת מהמסגרת ולכתוב על סדרת טלוויזיה המבוססת על ספר ("מי מתגורר בבית היל").

4. קישוריוּת –

גוגל, כידוע, לא עובד בשביל אף אחד. האינדיקטור הכי טוב עבורו, בשביל לדעת אם התוכן שלכם איכותי או לא, הוא קישור מתוך נכסים של אחרים.

הבעיה היא שלא קל להשיג את הקישורים האלה. אי אפשר פשוט לפנות לבלוגר אחר, בבקשה שימליץ עליכם. גם להגיב לפוסטים שלו, תוך כדי קישור אגרסיבי מדי לבלוג שלכם, עלול חלילה לסמן אתכם כספאם – מה שאף פעם לא משתלם במבחן התוצאה.

הדרך הטובה ביותר "להרוויח" קישור לבלוג היא באמצעות פרסום תוכן מקורי. לרוב זה יהיה פוסט אורח, למשל על נושא שהבלוגר המארח פחות מתמקצע בו (כאמור, במקרה שלי – פוליטיקה ותקשורת).

דרך קלה יותר היא ליצור תוכן שניתן יהיה להמליץ עליו באמצעות אגרגטור של אתרים אחרים, למשל בפינה שבועית של "חדשות מעולם הספרות" או "ביקורות על ספרים ישראלים". אפשר גם להיענות לקולות קוראים לפרסומי תוכן, כמו סיפורים קצרים, אם כי אני מצאתי שהטראפיק מקישורים כאלה מצומצם למדי.

5. ייצוגיות –

כשאנשים יחפשו אתכם בגוגל, הם יגיעו לבלוג שלכם. אם אתם מאוד גאים בבלוג, כנראה שתחסכו את החיפוש – ותשימו לינק ישיר אליו בקורות החיים או בפייסבוק. אל תתפלאו אם בתקופות של חיפושי עבודה, או לפני מתן הרצאה בכנס גדול, הטראפיק לבלוג שלכם מזנק. אם מי שנכנס לבלוג אכן מתעניין בכם, ייתכן שתבחינו בו קורא יותר מפוסט אחד או שניים.

כל זה לא אומר שלמי שקורא את הפוסטים יש עניין אמיתי במה שאתם כותבים, או בספרות. אם הוא מצפה ממה שכתוב בבלוג לייצג אתכם, על אחת כמה וכמה אם אתם כותבים, הרי שהוא יתעניין בראש ובראשונה בכם. הוא יצפה ללמוד מהתכנים על תחומי העניין שלכם, על רמת הכתיבה, על המסירות שלכם לעיסוק הצד בכתיבה (לפי תדירות העדכונים), ועוד.

היו מוכנים לקבל שאלות על כל אחד מאותם נושאים בשלב מאוחר יותר. קבלו אותן כמחמאה. אם זכיתם בתגובה, כנראה שהצלחתם לסקרן. הסקרנות הזאת, גם אם לא תביא מסה של נרשמים חדשים לניוזלטר, עשויה להשתלם לכם בכמות המשתתפים שיגיעו להרצאה, או בהצעות עבודה מעניינות.

בכלל, התובנה העיקרית שקיבלתי משמונה שנים של ניהול בלוג היא שאם לא נהנים – לא מתמידים. המשיכו לכתוב רק על נושאים שמעניינים אתכם. אל תתרגשו מביקורות. קבלו בברכה הצעות לשיתופי פעולה. בכתיבה, כמו בכל תחום אחר בחיים, הן יכולות להוביל למקומות מופלאים.